מרבה רגלים אחד חי לו בשקט ובשלוה והיה מאושר וחסר דאגות, עד שבא אליו קרפד ושאל אותו שאלה מוזרה:"לפי איזה סדר אתה מניע את הרגליים שלך בזמן שאתה צועד?"
מרבה הרגלים היה מופתע ונבוך ולא ידע מה להשיב לקרפד. הוא חזר למאורתו כדי להרהר שם בשקט ולמצוא את התשובה הטובה ביותר.
הוא חשב וחשב ולא מצא תשובה. שוב חשב וחשב ושוב לא הצליח למצוא תשובה. לבסוף, מרוב מחשבות, תהיות והתחבטויות, לא הצליח עוד להניע את רגליו!
וכך, נשאר מרבה הרגליים במאורה, תקוע ומבולבל עד שגווע שם ברעב.
בחיים יש מקרים בהם יש לפעול עפ"י "תחושות הבטן", לפי האינסטיקט ו/או הרגש. פעמים רבות התגובה הטבעית היא העדיפה , וכאשר אנו מתחילים לחשוב על הדבר יותר מדי אנו מאבדים את הדרך…. ברפואה הסינית, אנו מאבחנים כל אחד מהאברים על כל רבדיו: הפיזי והאמוציונלי. ברמה הפיזית הטחול אחראי על הלעיסה והטמעת אבני הבניין המופקים מהמזון. ברמה האמוציונלית, אחראי הטחול על הפקת אבני הבניין (=על הידע) המופק מאינפורמציה חדשה. אנשים שמתחבטים ושוקעים במחשבות על כל אירוע או מידע חדש, מכונים כ"מעלי גירה מחשבתית". הם "לועסים" שוב ושוב את המידע או הקונפליקט בו הם נמצאים- ללא יכולת להפיק מסקנה. התוצאה במקרים מעיין אלו היא שהאדם הופך להססן, מתוסכל וחסר חוסן נפשי. תקשיבו למנגינת הלב, פעמים נדירות היא מזייפת.
(אגדה סינית עתיקה)
בחיים יש מקרים בהם יש לפעול עפ"י "תחושות הבטן", לפי האינסטיקט ו/או הרגש. פעמים רבות התגובה הטבעית היא העדיפה , וכאשר אנו מתחילים לחשוב על הדבר יותר מדי אנו מאבדים את הדרך…. ברפואה הסינית, אנו מאבחנים כל אחד מהאברים על כל רבדיו: הפיזי והאמוציונלי. ברמה הפיזית הטחול אחראי על הלעיסה והטמעת אבני הבניין המופקים מהמזון. ברמה האמוציונלית, אחראי הטחול על הפקת אבני הבניין (=על הידע) המופק מאינפורמציה חדשה. אנשים שמתחבטים ושוקעים במחשבות על כל אירוע או מידע חדש, מכונים כ"מעלי גירה מחשבתית". הם "לועסים" שוב ושוב את המידע או הקונפליקט בו הם נמצאים- ללא יכולת להפיק מסקנה. התוצאה במקרים מעיין אלו היא שהאדם הופך להססן, מתוסכל וחסר חוסן נפשי. תקשיבו למנגינת הלב, פעמים נדירות היא מזייפת.
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של מהטמה גנדי:
"השדים היחידים בעולם הם השדים שבליבנו. שם צריך להתחולל הקרב"
רק בריאות.
(ג.ו)
