לילה, חסן ואמו של חסן חיו בבית משותף אחד. חסן אהב את אימו אהבה עמוקה ושקטה ואת אשתו אהב אהבה לוהטת. אבל לילה לא אהבה את אמו של חסן. היא קנאה בה ולא הפסיקה להציק לה ולחסן.
יום אחד אמרה לילה לבעלה: "אילו אהבת אותי באמת, לא היית מסכים לכך שאישה אחרת, שכל הזמן אומרת לי מה לעשות, תחיה יחד איתנו תחת קורת גג אחת."
שמע חסן את דבריה של אשתו וגרש את אימו מביתם.
לאחר כשבועיים ימים פנתה לילה לחסן ואמרה: "אילו אהבת אותי באמת, לא היית ממשיך לבקר אצל האישה הזאת שכל הזמן מדברת עלי רעות ומשמיצה אותי."
הפסיק חסן לבקר אצל אמו, למרות הכאב והגעגועים שהרגיש, ולא ראה אותה עוד.
…….אבל קנאתה של לילה אשתו לא פסקה.
יום אחד היא דרשה מחסן את הנוראה והאכזרית בדרישות: "אילו אהבת אותי באמת," אמרה, "היית הורג את האישה הזאת, שלא מפסיקה להציק לי, והיית מביא לי את ליבה."
לקח חסן את סכינו, הלך לבית אמו ועקר את ליבה של האישה המסכנה. וכך, הלך חזרה לביתו להביא את ליבה של האם לאשתו.
לפתע נתקל חסן באבן, מעד ונפל, והלב נשמט מידו והתגלגל על הארץ.
אז בקע קול רך ודואג מתוך הלב הרוטט שהתכסה באבק ואמר: "חסן, בני האהוב, אני מקווה שלא הכאבת לעצמך……."
(אגדה ערבית)
" אלוהים לא יכול להימצא בכל מקום, ולכן הוא המציא את האמהות", אומר פתגם יהודי ישן.
הסיפור הזה מעלה מספר שאלות פילוסופיות :
האם עלינו להאמין לכל מה שאומרים לנו, בלי לבדוק?
האם אהבה ללא תנאי, היא אהבה נכונה?
האם כפי שמתואר רבות בתורת הזן, עלינו להגיש את הלחי השנייה, למי שפוגע בנו?
תפיסתי את החיים אומרת כי כל אדם שאיני מכירו, מתחיל ממאה אחוז קרדיט. ז"א האדם שעומד מולי הוא 100% טוב, 100% חכם, 100% ישר והגון.
בהתאם להתנהגותו ומעשיו של אותו האדם פוחת או מתחזק הקרדיט ההתחלתי.
אין אמונה עיוורת- אלה התייחסות רציונלית שבאה ממקום חיובי לכל אדם ואדם, באשר הוא….אסיים בציטוט מדבריו החכמים של מהטמה גנדי:
"חיה את חייך כאילו אתה עומד למות מחר ולמד כל דבר כאילו תחיה לנצח"
רק בריאות.
(ג.ו)
