היה היו פעם שני אנשים, האחד עשיר כקורח והאחר עני מרוד. לכל אחד מהם היה בן וכל אחד מהם התגורר בצד אחר של אותה גבעה גדולה. יום אחד טיפסו האיש העשיר ובנו לראש הגבעה ושם, בהנף ידיים רחב כמניפה, הצביע האיש העשיר על כל הנוף שהשתרע למרגלותיהם ואמר לו: "הבט בני, בקרוב כל זה יהיה שלך".
באותו רגע עצמו, האיש העני עלה גם הוא עם בנו לצלע אחרת של הגבעה, ושם, מול השמש העולה שכבר האירה את המישור, אמר לו: "הבט בני".
בעולם החומרני של ימינו, כל הזמן מדברים על "מה יש לנו" ועל "מה קנינו".
החברה היא חברה שמייצרת יותר מכפי הצורך. לכן היא מעודדת אותנו דרך מותגים ופרסומות לרצות ולקוות שעוד ועוד דברים יהיו רק שלנו…… דברים שאנו לא באמת זקוקים להם…
האם עלינו להיות בעלים של משהו כדי שנוכל להנות ממנו?
קראתי לא מזמן בעיתון כי "פלוני רכש ציור ב-700000 אלף דולר ותלה אותו אצלו בסלון…..
האם ציור יפה המוצג במוזיאון שעומד לרשות כולם. וכל שאר האנשים יכולים להנות ממנו לא עדיף?
יש משפט פרסי עתיק שאומר "היה הבעלים של דברים יפים, אך אל תיתן להם להיות הבעלים שלך"
(סיפור עם סיני)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של קרישנאמורטי:
"יש אושר גדול בלא לרצות, בלא להיות מישהו, בלא ללכת לאנשהו"
רק בריאות.
(ג.ו)
