איש צעיר בא לבקר את חברו האיכר, המתגורר בבית חווה בכפר כלשהו. יושבים השניים במטבחו הכפרי של בעל החווה ובעודם סועדים את ארוחת הבוקר היה האורח מתבונן החוצה אל חצר המשק שלפני הבית .
בחצר שוטטו מיני חיות: עזים, תרנגולות, ברווזים ואף כבשה אחת . ולכבשה להפתעתו של האורח רגל אחת מעץ . פנה האורח אל מארחו בתדהמתו ושאל: "מה הכבשה הזו שם בחצר?"
השיב ידידו האיכר, "אה זו כבשה מיוחדת במינה . היא מבשלת עבור ילדי, שומרת עליהם ומשחקת איתם בהעדרי . היא גם יודעת לקרוא ולכתוב ומלמדת את ילדי . בערבים אנו מנהלים שיחות מרתקות אודות מהות החיים ולעיתים משחקים אף בקלפים או בשחמט . כן, כן, כבשה שאין שנייה לה".
"אבל מדוע יש לה רק רגל אחת מעץ?" שאל האורח בתדהמתו הגוברת .
"מה אתה מתפלא" שאל המארח "הרי כבשה שכזו לא אוכלים בבת אחת" .
( לקוטה – הודי )
הרבה פעמים אנשים שואלים: "למה זה מגיע לי?" או מטפלים שאומרים: "איך הצלחתי לעזור לו רק ב50%".
לפעמים אנו יכולים רק להאט ולהקל על סבלם של אנשים, אך לא לרפא אותם לגמרי.
ישנם מסלולי חיים ומחלות שאין באפשרותנו לשנות.
גם ליכולת הריפוי יש גבולות, שעלינו להכיר בהן:
בין אם בגלל שהמטופל אינו יכול להשתנות מעבר לגבול מסויים או אנו כמטפלים לא יכולים לעזור לו מעבר לשלב מסויים.
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של דמוקריטוס
"על האדם להתאמן ברכישת דרך חשיבה נכונה ולא בהשגת דיעות רבות"
רק בריאות.
(ג.ו)
