מאסטר הזן סן-מאי הפיל מניפה על הרצפה.
"נסה להרים את המניפה ולהחזירה אלי", אמר המאסטר לתלמיד שישב לפניו.
התלמיד קם, קד קידה, הרים את המניפה מהרצפה והגיש אותה למאסטר הזן שהפיל אותה שוב!
"ביקשתי ממך לנסות להרים את המניפה…. נסה שוב", אמר המאסטר.
התלמיד הרים את המניפה ומסר אותה למורה שהפיל אותה שוב!
"רק תנסה להרים אותה", אמר המאסטר לתלמידו.
והתלמיד הרים והחזיר, כך תשע פעמים.
התלמיד היה נבוך…
המאסטר כנראה מצפה ממנו למשהו אחר, אבל הוא אינו יודע מה עליו לעשות….
ודאי יש משהו מאחורי כל התרגיל הזה, אך מה?".
הסיטואציה החלה להיות מביכה ומעיקה.
לפתע הבריק רעיון במוחו של התלמיד: המאסטר לא ביקש ממני להרים את המניפה, אלא רק "לנסות" להרים אותה…. אבל כיצד אפשר רק לנסות? או שאני מרים את המניפה או שלא.
הפעם התלמיד כבר לא התכופף להרים אותה.
"איך אפשר רק לנסות להרים את המניפה?" שאל התלמיד, "או שמרימים או שלא."
אז ענה המאסטר סאן-סאי:"יפה אמרת… זה בדיוק מה שאתה עושה כאן כבר שלוש שנים… מנסה לעשות מדיטציה!
או שאתה חותך את המחשבות או שאתה לא… אבל תפסיק כבר רק לנסות!"
אז זכה התלמיד בהארה.
(שיעורים בזן)
כילדים תמיד הסבירו לנו כמה שחשוב לנסות:
"תנסה לאכול את הגבינה הזו"
"תנסי לא לזמזם תוך כדי הארוחה"
"תנסה להגיע הבייתה בזמן"
"תנסי לרכב ללא גלגלי עזר"
הגישה הזו היא הגישה נכונה! אך זו גישה חלקית בלבד!…..
הניסיון לעשות משהו הוא שלב מעבר!
זהו שלב מאוד חשוב, כי הוא מסייע לנו לעבור שינוי: שינוי תפיסתי, שינוי תודעתי, שינוי נפשי ופריזמה נוספת לחוות את המציאות.
ללא היכולת והרצון לנסות, האתמול יהיה דומה למחר: לא נוכן להתקדם ולהתפתח.
גבולות הידע והניסיון שלנו ישארו מצומצמים.
אך יחד עם זאת חשוב לתחום את שלב הניסיון וההתנסות בזמן!
אחרת אנו "נתקע" בשלב המעבר, ולא נגיע אל ייעד האמיתי= השינוי/ קפיצת המדרגה.
לכן, חשוב להציב ייעדים, להעמיד את האמצעים הדרושים להשגת הייעדים (זמן, כסף, ומשאבים "טכניים" שנדרשים) ולקצוב זמן מטרה להגשמת הייעדים.
רק כך נוכל להתקדם ולהתפתח באופן מתמיד, אחרת נמצא את עצמנו דורכים במקום- מבלי שהתכוונו או שמנו לב לכך.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של אלדוס האכסלי:
"הניסיון איננו מה שקורה לך, אלא מה שאתה עושה עם מה שקורה לך"
רק בריאות.
