רב ניהל שיחה עם אלוהים על גן עדן וגיהינום.
"אני אראה לך איך נראה גיהינום", אמר אלוהים לרב.
הוא הוביל את הרב לחדר ובו קבוצת אנשים מורעבים ונואשים, ישובים סביב שולחן עגול גדול. במרכז השולחן ניצבה קדרה ענקית מלאה תבשיל מעורר תיאבון, חם ומהביל, שהספיק לכולם לשבוע ימים, לפחות.
התבשיל העלה ריח ניחוח שגירה את בלוטות הרוק בפיו של הרב. אבל אף אחד לא אכל.
כל אחד מהסועדים אחז בידו כף בעלת ידית ארוכה מאוד- ארוכה מספיק להגיע לקדרה ולהעלות מן התבשיל מלוא הכף, אך ארוכה מדי להביא את האוכל אל פיו. הרב ראה שסבלם אכן נורא, והרכין את ראשו בחמלה…
"עכשיו אראה לך את גן העדן", אמר אלוהים לרב.
הוא הוביל את הרב לחדר אחר, זהה לראשון: אותו שולחן עגול גדול, אותה קדרה ענקית עם אותו תבשיל ריחני ומהביל, ואותן כפות בעלות ידית ארוכה. אבל הפעם שרתה בחדר שמחה גדולה: כולם נראו שבעים ומרוצים, שמנמנים וסמוקי לחיים, בריאים וקורנים מנחת.
הרב לא הבין והביט בתמיהה אל אלוהים.
"זה פשוט מאוד", אמר אלוהים, "אבל מחייב יכולת מסוימת… אתה מבין, האנשים בחדר הזה למדו להאכיל איש את רעהו!".
(סיפור חסידי)
בחיים, כמו בגן העדן שבסיפור, אנו מפיקים תועלת רבה מנתינה, לא רק בכך שאנו מקבלים תמורתה עזרה, כחלק מתהליך של הדדיות: של נתינה וקבלה. אלא, אנו גם גדלים מבחינה רוחנית: הנפש גדלה ומקבלת "מזון רוחני" בכל פעם שאנו עוזרים לזולת.
למרות שאיני מגדיר את עצמי כאדם דתי אני בהחלט מגדיר את עצמי כאדם מאמין.
לכן, לקראת יום הכיפורים הקרב ובא, ברצוני לבקש סליחה מכל אדם שפגעתי בו או נפגע ממני במודע או שלא במודע.
מי ייתן שהשנה הבאה תהה תמיד טובה מזו היוצאת, ולא משנה כמה טובה הייתה זו החולפת.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של הדלאי לאמה :
"אם ברצונכם שאחרים יהיו מאושרים, נהגו בחמלה.
אם ברצונכם להיות מאושרים בעצמכם, נהגו בחמלה"
רק בריאות.
