בעודה עומדת מול כיתה של ילדי השנה החמישית ביום הראשון ללימודים הסתכלה , גב’ תומפסון סביבה על התלמידים ואמרה משפט שאינו אמיתי .
משפט השגור בדרך כלל בפיהן של רוב המורות: "תלמידיי היקרים אני אוהבת את כולכם במידה שווה".
כמובן שזה דבר "בלתי אפשרי" מפני שלפניה בשורה הראשונה ישב בכסא ברפיון, ילדון קטן בשם טדי סטאלרד.
גב’ תומפסון הביטה לעבר טדי ושמה לב שהילד אינו משתף פעולה,אינו משחק עם חברים בגדיו מרושלים, והוא נראה זקוק למקלחת דחופה . טדי בהחלט יכול להיות ילד לא נעים …
אני מגיע לנקודה בה גב’ תומפסון בסוג מסוים של הנאה לוקחת את ניירותיו של טדי ומסמנת בעט אדום X . ומוסיפה את המילה "ניכשל" בראש הדף.
בית הספר בו מלמדת גב’ תומפסון ביקש מהמורה לעבור על התיקים הקודמים בהם רשומים קורותיו של כל תלמיד, מבחינת הציונים וההתנהגות .
גב’ תומפסון השאירה את תיקו של טדי אחרון. היא עברה על תוכנו של התיק והופתעה לגלות . כי המורה של טדי מהשנה הראשונה רשמה: "טדי ילד מבריק עם חיוך והתנהגות נעימה" .
בשנה השנייה כתבה המורה:"טדי ילד מצטיין , אהוב על כל המורים והתלמידים , אולם התחילו בעיות עקב מחלה סופנית של אמו והחיים בבית הפכו למאבק …."
המורה בשנה השלישית רשמה: "מותה של אמו היה קשה מאוד שבילו, הוא השתדל מאוד להצליח, אולם אביו לא התעניין. החיים בבית ישפיעו עליו בזמן הקרוב אם לא ינקטו פעולות מסוימות " .
המורה בשנה הרביעית כתבה: "טדי לא מראה כל התעניינות בכל מה שקורה בביה"ס. אין לו חברים ולעיתים קרובות פשוט נרדם בכיתה " .
כשסיימה לעיין בתיקו של טדי , גב’ תומפסון הרגישה מבוישת בפני עצמה…
המורה הרגישה מבוכה גדולה כאשר התלמידים הביאו את מתנות חג המולד ארוזות יפה ועטופות בנייר חגיגי.ורק המתנה שהביא טדי הייתה ארוזה ברשלנות בנייר חום עבה.
גב’ תומפסון חשה כאב לפתוח אותה בין שאר המתנות .
התלמידים התחילו לצחוק כאשר המורה הוציאה מתוך האריזה של טדי צמיד משובץ באבנים עם מספר אבנים חסרות.ובקבוק בושם מלא רק עד חציו .
צחוקם של הילדים פסק מיד עם הקריאה המתפעלת והנרגשת של גב’ תומפסון שאמרה: "כמה יפה הצמיד וענדה אותו מיד על ידה והזליפה מעט מן הבושם על פרק ידה" .
טדי נשאר אחרי הלימודים באותו יום רק כדי לומר לגב’ תומפסון: "היום את מריחה בדיוק כמו אימא שלי".
אחרי שכל התלמידים עזבו המורה ישבה והתייפחה שעה ארוכה . באותו יום ממש הפסיקה גב’ תומפסון להיות מורה למתמטיקה וכתיב, והתחילה להיות מחנכת לילדים .
הגב’ תומפסון החליטה לתת תשומת לב מיוחדת לטדי . מיד כשהתחילה לעבוד איתו, המוח שלו התעורר לחיים . ככל שעודדה אותו יותר- כך התקדם במהירות .
עד סוף שנת הלמודים טדי נעשה לאחד התלמידים המבריקים בכיתה , ולמרות שבתחילת השנה הבטיחה לאהוב את כל הילדים במידה השווה , טדי הפך להיות חביב המורה .
שנה מאוחר יותר היא מצאה מתחת לדלת פתק מטדי , בו כתב לה שהיא הייתה המורה הטובה ביותר שהייתה לו כל חייו !
חלפו שנתיים עד שהיא קבלה הודעה נוספת מטדי. הוא כתב שכעת הוא בבית ספר תיכון ושהוא שסיים השלישי בכיתה, ושעדיין היא המורה הטובה ביותר שהייתה לו עד היום
לפחות עוד ארבע שנים עברו, ואז קבלה המורה מכתב נוסף בו כתב שלמרות שעברו עליו זמנים קשים הוא נשאר בבית הספר . בקרוב הוא יסיים ויהיה בוגר בית הספר התיכון בהצטיינות . שוב אישר טדי לגב’ תומפסון כי היא המורה הטובה ביותר מימיו.
לאחר שבע שנים נוספות, הגיע מכתב מטדי ובו הוא כתב כי לאחר שקיבל את תעודת הבגרות שלו, הוא החליט ללכת עוד צעד קדימה .ועדיין היא המורה הטובה ביותר שהיה לו מעולם …. אולם השם שלו התארך …
הוא חתם את המכתב בשם " דוקטור טדי סטאלרד " .
היה מכתב נוסף באותו אביב … טדי סיפר כי פגש בחורה והוא עומד להתחתן .
הוא סיפר כי אבא שלו נפטר לפני שנים והוא תוהה האם גב’ תומפסון תהיה מוכנה לקחת את המקום בחתונה השמור בד"כ לאם החתן.
כמובן שגב’ תומפסון הסכימה …
בליל החתונה, גב’ תומפסון ענדה את הצמיד בו חסרות מספר אבנים ובנוסף לכך וידאה שהיא מתבשמת בבושם שטדי זכר שאמו התבשמה בו בחג האחרון שבילה איתה יחד.
הם חיבקו זו את זה וטדי לחש על אוזנה של גב’ תומפסון : "תודה שהאמת בי . תודה שנתת לי את תחושת החשיבות והראית לי שאני יכול לעשות שינוי".
גב’ תומפסון עם דמעות בעניים לחשה בחזרה: "טדי, אתה הבנתה הכול הפוך". אתה הוא זה שלימד אותי שאני יכולה לעשות את השינוי. לא ידעתי לחנך עד שפגשתי אותך!".
(מקור: לא ידוע)
אנחנו לא יכולים לדעת כיצד ישפיעו מעשינו על האחר.
כשאנו פוגשים בקופאית בסופר, במתדלק בתחנת הדלק אנו רואים אותם כחלק מהמערכת שתפקידה לתת לנו שרות מסוים. השרות הוא מובן מאליו כי הרי שילמנו בעדו- אנחנו "לקוחות" ולכן, "מגיע לנו".
אך אם נעצור לרגע ונחשוב מעט, נוכל לראות שמולנו עומד אדם, שכרגע העבודה שלו היא לתת לנו שרות.
אדם- ולא קופאית, אדם- ולא מתדלק.
אם נזכור בכל מפגש שלנו עם אדם אחר כי גם לו יש ימים פחות טובים וגם לו יש קשיים וננהג בחמלה ובאדיבות- העולם יעשה מקום נעים ושמח יותר לחיות בו.
אם נאמר "תודה", "בבקשה", "סליחה", "חג שמח" – גם על דברים ואנשים שהם מובנים מאליהם, אם נוכל לראות את העולם גם דרך עיני האחר- העולם יעשה מקום נעים ושמח יותר לחיות בו.
אינך יודע אף פעם איזו השפעה תהיה למעשה שעשית או למה שאמרת על החיים של אחרים, לכן נהג בצניעות וענווה כך העולם יעשה מקום נעים ושמח יותר לחיות בו.
רק בריאות.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של הרב הארולד קושנר:
"כשאתם עושים מעשים טובים, אתם זוכים לתחושה נפלאה בתוככם.
כאילו משהו בתוך הגוף אומר: כן, כך אני צריך להרגיש"
רק בריאות.
