לנושא דליים בהודו היו שני דליים גדולים, אותם נשא משני צדי המוט מעל צווארו. באחד הדליים היה סדק, והשני היה מושלם. בעוד שהדלי המושלם תמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד לבית האדון, הגיע הדלי הסדוק מלא רק בחציו.
במשך שנתיים שלמות המשיך כך המצב מדי יום ביומו. נושא הדליים העביר רק כמות של דלי וחצי מים לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גאה בהישגיו, מושלם למטרה שלמענה נוצר. אך הדלי הסדוק הרגיש מבויש ואשם בחוסר מושלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה נועד לספק.
לאחר שנתיים של מה שנראה לדלי הסדוק ככישלון מר, הוא דיבר אל נושא הדליים : "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך". "למה?" שאל נושא הדליים, "במה אתה מתבייש?" "הייתי מסוגל להעביר רק מחצית מכמות המים במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצדי, שגרם למים לדלוף החוצה כל הדרך במעלה השביל עד לבית אדונך. בגלל חסרונותיי, עליך לעשות את כל העבודה הזו, ואתה לא מקבל תמורה מלאה למאמציך" ענה הדלי.
נושא הדליים הצטער בשביל הדלי הזקן והסדוק, ובחמלה אמר: "בעודנו עושים את דרכנו בחזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים לב לפרחים המקסימים הפורחים לצד השביל".
ואכן, בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את הפרחים המקסימים שפורחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט.
אך בסוף השביל הוא עדיין הרגיש רע עם עצמו שכן מחצית ממשאו שוב טפטף החוצה, ולכן הוא שוב התנצל בפני נושא הדליים.
נושא הדליים אמר לדלי: "האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בשביל שבצד שלך ולא בצדו של הדלי השני? זה משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך וניצלתי זאת. זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה השקית אותם. במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט איתם את ביתו של אדוני. אילו לא היית כפי שהיית, לא היה לו היופי הזה להתברך בו".
(לקוטה,הודי)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של מרלן פון סאוונט:
"תבוסה היא לעיתים מצב זמני בלבד, הרמת ידיים הופכת אותה לתמידית"
רק בריאות.
(ג.ו)
