כשאלוהים ברא את העולם, רגע לפני שהוא ברא את האדם הוא כינס אליו את כל הברואים וסיפר להם על תוכניתו לברוא את האדם.
הוא סיפר להם על התכונות המיוחדות שיהיו לו, על מטרותיו, על כישוריו ועל מהלך החיים שצפוי לו.
"אבל", אמר האלוהים, "יש דבר אחד שאני רוצה להסתיר מהאדם ולשמור מפניו… אני רוצה לשמור ממנו בסוד את העובדה שזה הוא אשר יוצר את המציאות של עצמו".
"איפה לדעתכם ראוי להחביא את הסוד הזה?".
בא הנשר אל אלוהים ואמר לו: "הפקד את הסוד בידי, אני אעוף אל פסגות ההרים ואשמור את זה שם."
אלוהים ענה לו:"לא, פסגות ההרים אינן מתאימות. בני האדם יגיעו לשם, ויגלו את הסוד."
בא הלוויתן אל אלוהים ואמר לו: "תן לי לדאוג לכך, אני אקח את הסוד ואחביא אותו עמוק במצולות הים."
אלוהים ענה לו: "לא, גם הים אינו מתאים… גם לשם יגיעו בני האדם."
בא הבאפלו אל אלוהים ואמר לו: "תן אני אקח את הסוד ואחביא אותו בקצה הערבות המישוריות."
אלוהים ענה לו: "לא, גם המישורים אינם מתאימים… גם לשם יגיעו בני האדם."
ואז באה אל אלוהים חפרפרת קטנה, שגרה בבטן האדמה ומבינה דבר או שניים בהלכות סוד ובהסתתרות, והיא אמרה: "תחביא את הסוד בתוכו, אלוהים, בתוך האדם פנימה!"
"קיבלתי", אמר אלוהים, "זה אכן המקום הטוב ביותר!"
וכך עשה…
(אגדה אינדיאנית)
אנשים רבים נוסעים רחוק ונודדים בחיפוש אחרי האושר ואחר האמת.
הם טסים לאשרמים בהודו, חורשים את נפאל, מטפסים על פסגות ההרים בדרום אמריקה וחוצים מדבריות בכדי להתנתק ולשנות את מהלך חייהם.
במקומות המרוחקים הללו, הם מגיעים להארה.
האם זה בגלל המרחק? האם זה בגלל "רוח המקום"?
ממש לא!.
אנשים רבים צריכים "לברוח רחוק בכדי להגיע קרוב".
ז"א פעמים רבות האדם זקוק לשינוי פיזי שעוזר לו לעבור את השינוי התודעתי-האנרגטי.
וכמו תמיד- השלום מתחיל בתוכנו…
לפעמים האדם חסר את האמונה להביט פנימה, לסמוך על מי שהוא ומה שהוא ולכן הוא מוותר ונכשל.
אסור לנו לשכוח שבכל אחד מאיתנו טמונות התשובות. לכל אחד מאיתנו יש את הכוחות ואת היכולת…
צריך רק לפקוח את העיניים ולהסתכל פנימה.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של חליל ג’וברן:
"איכות חייך אינה נקבעת ממה שהחיים מביאים לך אלא מהגישה שאתה מביא לחיים"
רק בריאות.
