עיוור אחד ישב בפינת הרחוב ולידו היה שלט: "אני עיוור, עזרו לי בבקשה!"
מבין העוברים והשבים היו כאלה שזרקו מטבע לתוך הכובע, אך רוב האנשים הפנו מבט והמשיכו ללכת.
אדם אחד עבר לידו ונעצר. הוא הסתכל על המסכן שבקערה שלו היו רק מספר מטבעות.
הוא זרק לקערה שלו עוד 2 מטבעות וללא רשות מהקבצן כתב מילים חדשות על השלט והלך לדרכו.
בצהריים הוא חזר וראה שהקערה מלאה במטבעות ואפילו שטרות מכל הסוגים…
העיוור שזיהה את האיש לפי הצעדים, שאל האם זה אותו האדם ששינה בבוקר את הכיתוב שעל השלט.
האיש השיב בחיוב.
אז פנה העיוור אל האיש: " אמור נא לי, מה בדיוק כתבת על השלט שלי".
האיש ענה לו: "כתבתי את האמת. פשוט במילים אחרות"… הוא חייך והלך.
על השלט היה כתוב: "היום יום נפלא, השמיים כחולים ואין עננים- אבל אני לא יכול לראות זאת"
(תובנות החיים)
כמטפלים, בבואנו לתת הנחיות למטופלים, עלינו לזכור כי האדם שמולנו הוא אדם שונה מאיתנו.
יש לו את סולם הערכים, ההרגלים והרצונות שלו. הם שמייחדים אותו והופכים אותו למה שהוא.
אנו לא יכולים לבוא ובמחי יד "למחוק את עברו ואת הרגלי חייו". עלינו להתחבר אליו, למצוא את עמק השווה.
רק לאחר מכן, ממקום של בניה ולא ממקום של שיפוט ולאחר שהבנו את הסיבות שהובילו למצבו של המטופל ולהרגליו הבעייתיים (אם הכול היה בסדר הוא לא היה פונה אלינו) נוכל להמליץ למטופל מהם הדברים שעליו לשנות ואיך בדיוק לעשות זאת.
בחיי היומיום, יש כאלה שמתלוננים רק כדי להתלונן. הם לא מנסים לשנות את מצבם. לדעתי תלונה משמעה בקשה לעזרה, וכך צריך להתייחס אליה.
אם אנו רוצים להתלונן על משהו עלינו להבין כי אנו מבקשים עזרה מהאחר. כשנבין זאת, התלונה תהה חיובית יותר, אנו נציע גם פיתרון ולא רק נתלונן על המצב. נציג זאת "בשפה" של האדם ממנו אנו רוצים משהו- ויש סיכוי רב יותר כי התלונה/בקשה תתקבל ושמבוקשנו ימולא.
(ג.ו)
אסיים בדבריו החכמים של רוברט אורבן:
"ישנם מספיק אנשים שמתארים את המצב כמות שהוא.
כעת, אנו זקוקים לכמה שרואים את המצב כפי שהוא יכול להיות"
רק בריאות.
