במרכזה של הודו ניצב לו מוזיאון ענק. הוא נבנה כולו משיש בוהק ורצפתו רוצפה באריחי שיש יפים. במרכז המוזיאון ניצבו פסלי שיש גדולים ומהודרים.
מבקרים מכל רחבי העולם נהרו אל המוזיאון לחזות בפסלים המדהימים.
לילה אחד, פנה אחד מאריחי השיש ברצפת המוזיאון לפסל השיש הסמוך אליו ואמר: " היי פסל שיש, אתה יודע זה ממש לא הוגן…. אנשים מכל קצוות העולם מגיעים לכאן ודורכים עלי בדרכם אליך– כדי להתבונן ולהעריץ את יופייך, זה ממש לא הוגן!".
ענה לו פסל השיש: "ידידי היקר, אריח השיש, זוכר אתה את הימים בהם היינו שנינו חלק מאותו גוש שיש במערה שבצפון?"
"כמובן שאני זוכר!" ענה האריח. "דווקא בגלל זה אני מרגיש כל-כך נחות עכשיו. הרי שנינו באנו מאותו גוש שיש ששכן באותה המערה. ובכל זאת, כל אחד מאיתנו מקבל יחס שונה: אותך מעריצים ועלי דורכים! זה ממש לא בסדר!"
ואז שאל הפסל: "אתה ודאי זוכר את היום בו הגיע האמן אל המערה וניסה לחצוב אותך ולעבוד עלייך עם כלי העבודה שלו, אבל אתה התנגדת ולא נכנעת למפסלת שבידו?"
"כן כמובן שאני זוכר!" ענה האריח. "שנאתי את האיש הזה. איך הוא יכול היה לפצוע אותי עם הכלים החדים שלו, זה כל-כך כאב!"
"נכון" אמר הפסל. "הוא לא הצליח לעבוד עליך- כי לא הסכמת לסבול את המחיר ולא נתת שיעבדו עליך"
האריח לא הבין לאן הפסל חותר, ובחוסר סובלנות שאל: "נו נכון, אז מה?"
או אז השיב הפסל: "ברגע שהוא ויתר עלייך והחל לעבוד עלי, אני ידעתי כי שווה לי לשאת את כל הכאב והייסורים. לא התנגדתי, ונתתי לו שיעשה בי כרצונו… סבלתי בשקט את כל הכלים החדים שחרצו בגופי, כי ידעתי שהתוצאה תהה שווה את הייסורים".
(לקוטה)
לכל דבר בחיים יש מחיר!
ישנם אנשים שדומים לאריח בסיפור: הם אינם מוכנים לשלם שום מחיר ותמיד יש להם "סיבה" לכל דבר:
הם לא לומדים– כי זה קשה גם ללמוד וגם לדאוג לפרנסה. "אם היה לי הרבה כסף, הייתי יכול ללמוד".
הם לא יוזמים– כי גם כך החיים קשים. "למה להקשות עוד יותר".
אין להם שאיפות– כי כלום לא בשליטתנו. "אנחנו סטטיסטים בהצגה הגדולה".
אין בהם פתיחות– כי בעבר הם נפגעו. "גם כך תמיד דופקים אותי".
אך תמיד מנקרת בהם תחושה של מרירות והחמצה…
אנשים שנכנעים לבינוניות ולא מוכנים לשלם מחיר בהווה בכדי שהעתיד יהיה טוב יותר וגבוה יותר, אינם יכולים להאשים אף אחד מלבד את עצמם.
כל אדם מצליח, ואין זה משנה באיזה תחום- שילם מחיר בדרך להצלחה.
תאהבו את הדרך ותיהנו מהמחיר.
הדרך הקלה והמחיר "הזול" בהווה- יקרים מאוד בדיעבד.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של נורמן קזינס:
"הטרגדיה שבחיים אינה המוות, אלא הדברים שאנו מניחים להם למות בעודנו בחיים"
רק בריאות.
