חסיד זן, היפאני טצוגן, החליט להוציא לאור את ספרי הסוטרא שבזמנו היו מצויים רק בשפה הסינית. הוא אמר להדפיס את הספרים בגלופות עץ במהדורה בת שבעת אלפים טפסים, משימת ענקים לכל הדעות.
החל טצוגן במסעות לאיסוף תרומות למטרה זו. אומנם, נמצאו אוהדים מעטים שהעניקו לו מאה שקלי-זהב, אך בעיקר היה מקבל מטבעות קטנות.
הוא הודה לכל תורם במידה שווה של הכרת תודה. עשר שנים עברו עד שהיה לו, לטצוגן, כסף מספיק להתחלת המשימה.
באותו זמן עבר נהר אוג’י על גדותיו. אחר כך בא הרעב. נטל טצוגן את הקרן שאסף לספרים, ונתנה לנזקקים לבל ימותו ברעב, והחל מחדש באיסוף תרומות.
לא יצאו כמה שנים ומגיפה פשטה בארץ. ושוב נתן טצוגן את אוסף התרומות לעזרת עמו.
פעם שלישית החל בעבודתו, וכעבור עשרים שנה נתמלאה משאלתו. כיום אפשר לראות את גלופות העץ שהדפיסו את המהדורה הראשונה של ספר הסוטרא במנזר אובקו אשר בקיוטו.
היפנים מספרים לילדיהם ששלוש מערכות של סוטרות עשה טצוגן, אך שתי המערכות הראשונות הבלתי נראות לעין עולות אפילו על האחרונה.
(הקלאסיקה של הזן)
היכולת להיות דבק במטרה ולא לסטות ממנה, הוא ערך נשגב.
אך פעמים רבות אנשים הופכים את המטרה לחזות הכל, ולא תמיד בוחלים באמצעים בהם הם נוקטים להשגת אותה המטרה.
יכולת הגמישות- להשאר בטאו (=בדרך) מבלי לשכוח כי "האיך לא פחות חשוב מהמה".
לעשות התאמות, להגמיש דעות, להתכופף כאשר סערה נושבת מבלי לאבד את השורשים- היא הדרך לאיזון.
איזון= בריאות.
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של מייק דיטקה
"לא מפסידים באמת, אלה ברגע שבו מפסיקים לנסות"
רק בריאות.
(ג.ו)
