השיאצו היא תורה שאינה קופאת על שמריה. היא מתפתחת כל הזמן. מידי שנה נוספות גישות נוספות ועוד אינדיקציות לטיפול בשיאצו. מאמר זה נועד להפגיש בין המקורות ההיסטוריים והמורים הדגולים של השיאצו ובין הסטודנטים של ימינו. רק כאשר אנו יודעים ומבינים את העבר, אנו יכולים לגדול ולהתפתח לעבר העתיד.
כאשר דנים בהיסטוריה של השיאצו חייבים לחזור לסין העתיקה, שם נוצרו והתפתחו כל צורות הרפואה של המזרח הרחוק.
הספר "Huang Di Nei Jing " הידוע בשמו "The Yellow Emperor’s Classic of Internal Medicine", " ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" שחובר בשנים 475-221 לפנה"ס, מסכם את הידע של הרפואה הסינית העתיקה.
לאורך הספר שואל הקיסר האגדי את רופאו צ’י פו, שאלות בענייני רפואה ובריאות. בספר זה ניתן למצוא את השימושים הרפואיים של האקופונקטורה והמוקסיבציה הפתולוגיות של המרידיאנים והאברים הפנימיים, תאור מפורט של נקודות הדיקור, הנחיות מדויקות מתי ניתן להשתמש בכל מיני סוגי מחטים ומתי לא.
באחד הפרקים מסביר רופא החצר, צ’י פו לקיסר הצהוב על התפתחות שיטות הטיפול השונות ברפואה הסינית בהתאם האזורים השונים בקיסרות ואזורי האקלים:
לגבי הצפון אמר רופא החצר:"הצפון הוא מחוז האחסון והאגירה. האזור הררי ומכוסה גבעות. רוחות קרות מנשבות בו. יש בו קרח וכפור. אנשי אזור זה מוצאים הנאה ומחיה באזור פראי זה. הם ניזונים ממוצרי חלב. הקור הפנימי גורם למחלות רבות, שמטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות מוקסה. מכאן שהטיפול במוקסה בא מהצפון".
לגבי הדרום אומר רופא החצר צ’י פו: "תזונה וגדילה באות מהדרום. השמש הופכת את חיי הגרי בדרום לחיי שפע ורווחה. למרות שמים מצויים מתחת לקרקע, האדמה חסרה בהם, אבל הצמחים ניזונים מטל. תושבי הדרום נמשכים למזון חמוץ וחלב חמוץ. הם חשאיים ורכים באורח חייהם, ונמשכים לצבע אדום. מחלותיהם קשורות בהתכווצות שרירים ובכהות חושים. מחלות אלה מטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות אקופונקטורה, ולכן הטיפול במחטים מקורו בדרום".
לגבי המזרח אומר צ’י פו: "התחלה ויצירה באות מהמזרח. דגים ומלח הם מוצרי המים. לכן תושבי המזרח השוכנים על שפת הים אוכלים דגים וצורכים מלח. חייהם רגועים ומזונם טעים. דגים גורמים לבני האדם להיצרב מבפנים, והמלח פוגע בדם. לכן אנשי המזרח כהים, רשלניים ואינם אנשי עקרונות. מחלתם היא כיבים, המטופלים בצורה הטובה ביותר בהקזת דם, וזהו מקור הטיפול הכירורגי". מקורן של כוסות הרוח אף הוא במזרח.
לגבי המערב אומר רופא החצר: "מתכות יקרות ואבן הג’יד מקורן במערב. הבתים נבנים מחלוקים ומאבן חול. הטבע מביא יבולים טובים. האנשים חיים על הגבעות ובשל הרוח,המים והאדמה, הם חסונים ואנרגטיים. הם לובשים בגדי צמר מחוספסים, מזונם טוב ומגוון. גורמי מחלה אינם יכולים לחדור לגופם החיצוני, ואם הם חולים הם נפגעים בפנימיות. מחלות אלו מטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות צמחי מרפא, לכן תורת ההרבולוגיה, מקורה במערב".
ולגבי המרכז, אומר צ’י פו: "במרכז סין הקרקע מישורית ולחה. כל הנברא ביקום נפגש במרכז ונספג ע"י האדמה. אנשי האדמה אוכלים אוכל מעורב ואינם נאלצים לעבוד קשה. מחלותיהם רבות. הם סובלים משיתוק כללי, מצינות ומקדחת. מחלותיהם מטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות תרגילי נשימה, עיסוי העור והבשר ובאמצעות התעמלות של הידיים והרגליים, מכאן שמקור כל אלו במרכז".
למעשה פרש כאן רופא החצר, צ’י פו בפני הקיסר הצהוב את חמשת השיטות בהן מטפלים ברפואה הסינית. שיטות שהמגע, תרגילי הנשימה והתרגול הגופני הן חלק אינטגראלי מתהליך הריפוי בהן.
הגעת הרפואה הסינית ליפן
במאה השישית לספירה יובאה הרפואה הסינית והאנמה (ריפוי באמצעות מגע) בתוכה מסין ליפן דרך חצי האי קוריאה ביחד עם הבודהיזם.
האנמה היא שיטת הטיפול במגע העתיקה ביותר שידוע לנו. האנמה נלמדה ע"י הרופאים בסין כחלק מתוכנית הכשרתם. עם עליית קרנה של הרפואה המערבית, הפסיקו הרופאים והמרפאים לעסוק באנמה, והיא הפכה לנחלתם של מטפלים עיוורים בלבד.
סיבות נוספות לכך שהעיוורים הם שעסקו באנמה הם:
-
חוש המישוש שלהם מפותח מאוד לעומת של אלו שרואים-כשחוש אחד אינו עובד יש מנגנון פיצוי, בו חוש אחר עובד בצורה חזקה יותר.
-
צניעות-הקיסרים בסין לא ראו בעין יפה, את העובדה שחלקי גוף מוצנעים יחשפו במהלך הטיפול ולכן עודדו את המגמה בה רק עיוורים יעסקו במגע.
המילה שיאצוו נכנסה לשימוש לראשונה בשנת 1920 ע"י הרופא טאמאי טנפקו (Tamai Tempaku), בתחילה הוא קרה לשיטה "Shiatsu Ryoho " = הדרך לרפא בעזרת לחץ אצבע, לאחר מכן כינה את השיטה "Shiatsu Ho " = שיטת לחץ האצבע. וכיום ידועה שיטת טיפול זו בשמה הקצר "SIATSU " = לחץ אצבע.
ההכרה הרשמית בשיאצו נזקפת לזכות עבודתם של שלושה מרפאים דגולים בני המאה העשרים טוקוז’ירו נמיקושי, קאטסוסוקה סריזאווה ושיזוטו מסונאגה.
טוקוז’ירו נאמיקושי- Tokujiro Namikoshi
חזרת קרנו של השיאצו כשיטת טיפול לגיטימית במגע היא תוצאה של טיפול שנעשה ע"י ילד נואש שרצה בכל מאודו לרפא את מכאוביה של אימו.
בשנת 1912- בהיותו בן 7, ראה טוקוז’ירו את אימו, מסה, סובלת מכאבים עזים וקשיון שרירים עקב דלקת המפרקים ממנה היא סבלה. למרות שהיא ניסתה תרופות וטיפולים שונים, לא חל שום שיפור, ומצבה החמיר.
טוקוז’ירו לא יכול היה לראות את סבלה של אימו ולכן ניסה להקל על סבלה באמצעות לחיצות, שפשופים והמתיחות של האזורים הכואבים בגופה. הוא הבחין כי הלחיצות, השפשופים והמתיחות שיחררו את הקשיחות של השרירים והקלו על כאבה של אימו.
בעזרת ההתבוננות הזו הוא פיתח שיטה שהתבססה על המקרה של אימו. כתוצאה מהטיפול, אימו התאוששה לגמרי.
בשנת 1925 – טוקוז’ירו נאמיקושי פתח את המרפאה הראשונה בעולם לטיפול בשיאצו בעיר מוראורן, הוקאידו (האי הצפוני ביותר ביפאן).
בשנת 1933 – הוא פרסם את המאמר "טיפולי שיאצו ופיזיולוגית האדם".
בשנת 1935 – הוא החל לטפל בשיאצו גם בטוקיו.
בשנת 1940– טוקוז’ירו נאמיקושי פתח את קולג’ הראשון לשיאצו.
בשנת 1957– קיבל בית הספר של נאמיקושי את רישיונו משר הבריאות והרווחה היפאני.
תורתו של טוקוז’ירו נאמיקושי הפכה לפופולארית עוד יותר הודות לעבודתם של בנו, טורו נאמיקושי ושל ואטארו אוהאשי והיא מכונה "שיאצו קלאסי".
קאטסוסוקה סריזאווה- Katsusuka Serizawa
קאטסוסוקה צידד בגישה שהסבירה את פעולתם של המרידיאנים במונחים של רפלקסים עצביים. הוא כינה את נק’ הרפלקס שנמצאות במרידיאנים כנקודות טסובו. הוא פיתח גישת טיפול שנקראת "תרפיית טסובו", שכוללת הפעלת לחץ וגירוי של נק’ ספציפיות בגוף (שתואמות את נק’ האקופונקטורה).
בשנת 1961– כהוקרה על מחקריו הרבים של נק’ הטסובו הוענק לו תואר דוקטור ברפואה.
שיזוטו מסונאגה- Shizuto Masunaga
להבדיל מקאטסוסוקה סריזאווה, שיזוטו מסונאגה צידד בהפעלת לחץ על המרידיאן כולו ולא רק על נק’ ספציפיות או חלק מסוים בגוף. הוא שכלל את טכניקות אבחון הבטן והגב, והפך אותן למדיציניות יותר. הוא פיתח גישת טיפול שנקראת "זן שיאצו", שכוללת סדרה של תרגילים לאיזון יומיומי והפעלת לחץ לאזן בין אזורי קיו (חסר) וג’יטסו (עודף).
השיאצו בזמננו
בשנת 1964 – משרד הבריאות היפני מכיר לראשונה בשיאצו כשיטת ריפוי לגיטימית..
כיום השיאצו היא טכניקת טיפול מרכזית ומובילה בין מקצועות הטיפול המנואליים (באמצעות מגע). היא ממזמן התפרשה גם מעבר ליפאן, והיא נפוצה מאוד גם במערב: בארה"ב, אירופה ובישראל.
השיאצו היא תורה שאינה קופאת על שמריה ומתפתחת כל הזמן: ניתן למצוא היום גישות כמו: "קיו שיאצו", "טאו שיאצו" ושיאצו במים (וואטסו).
מי יודע, אולי אחד מימכם יהיה נושא הדגל והמפתח של גישת השיאצו הבאה.
רק בריאות.
ד"ר גיל וינבאום (ND-CA)- מטפל ומרצה ברפואה משלימה. הקליניקה לרפואה משלימה.
