איש צעיר חי לו יחד עם אמו בפרבר עוני באחת הערים. אמו הייתה חולה במחלה קשה והטיפול בה הצריך קניית תרופות שמחירן הרקיע שחקים בשל נדירות מרכיביהן. האיש הצעיר, לא די היה לו שהתקשה להרוויח את לחמם, שלא להזכיר את התרופות היקרות מפז, הנה הייתה לו גם חולשה- מדובר באהבתו לתאנים. כה מכור היה למאכל זה וכה יקר היה מחירו בשוקי העיר, שהייתה אהבתו לתאנים מתחרה באהבתו לאמו, ולא אחת אף הייתה ידה על העליונה .
נואש הצעיר מהיות הוא ואמו קורבן לחולשתו זו, והלך לבקר אצל אחד החכמים שהתגורר בחוצות העיר. הוא הגיע לביתו של החכם, התייצב בפניו ובפני תלמידו שהיה יד ימינו וגלגל את סיפור צרותיו. החכם האזין לסיפורו בעניין רב ולבסוף אמר: "בני, לך לביתך ושוב בעוד עשרה ימים ואז אעוץ לך את עצתי" .
מקץ עשרה ימים הופיע הצעיר שוב בביתו של החכם והחכם ללא היסוס פתח ואמר לו: "בני, אין רפואה למעשיך מלבד ההחלטה שלך להפסיק את זלילת התאנים!" .
השפיל הצעיר את מבטו בבושתו, הודה לחכם בעבור עצתו והבטיח לו שאכן כך יעשה .
תלמידו של החכם, שנכח בשתי הפגישות שאל אותו לפשר הדברים. "הרי את עצתך זו יכולת לתת לו כבר בפעם הראשונה", אמר. והחכם השיב: "תראה בני, הבעיה היא שגם עלי חביבות התאנים עד כדי התמכרות, הייתי צריך לוודא ראשית כל שאני עצמי מסוגל להימנע מאכילתן לפני שאני ממליץ זאת לאחר .
(סיפור עם עתיק )
זהו מוסר השכל עבור כל אדם, ועבור ציבור המטפלים בפרט: לפני שאנו נותנים עצה לאחר, עלינו לברר עם עצמנו האם אנו יכולים לעמוד "בגזרה" אותה אנו עומדים לומר.
רק לאחר שהעמדנו את עצמנו במקומו של המטופל נוכל לדעת כי יעצנו עצה טובה. הסיפור הנ"ל רק מחדד את האמרה "נאה דורש, נאה מקיים".
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של קונפוציוס
"את רוב הדברים קל מאוד ללמוד, אך קשה מאוד ליישם"
רק בריאות.
(ג.ו)
