קן חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער. לפתע מרחוק הוא הבחין במקום בעל מראה עלוב ביותר
הוא החליט לגשת לשם ולראות מה מתרחש. בדרך, הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים לאדם להכיר אנשים חדשים, ועל הלמידה הרבה שרוכשים מחוויות מעין אלה.
כשהגיעו, הם ראו את דלות המקום ותושביו: בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם, כולם יחפים ולבושים בגדים קרועים ומלוכלכים.
החכם הזקן התקרב לאיש, שהניח שהוא ראש המשפחה ושאל אותו: "בסביבה הזו אין מקורות פרנסה וגם לא מרכזי מסחר ותעשיה. כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק האחר אנו מכינים יוגורט, וגבינה וכך אנו שורדים".
החכם הזקן הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך את המשפחה לשלום והלך. בעודו יוצא את הבית פנה אל תלמידו וציווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה אל התהום שממול ותדחוף אותה".
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח איתו וניסה להניע את החכם הזקן מבקשתו, שהרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה המשפחה. אבל החכם הזקן הלך משם ולא ענה לו…….
התלמיד המדוכא ביצע את הוראת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה, דחף אותה וראה כיצד היא נופלת ונחבטת אל האבנים ומתה. המראה המזוויעה נחקק בזיכרונו….
כעבור מספר שנים, אכול רגשות חרטה, החליט התלמיד לעזוב את מורו הישיש ולחזור אל אותו המקום ביער כדי להתוודות בפני המשפחה, ולנסות לעזור להם ובכך לכפר במעט על שעולל.
כיוון שכסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד עבורם בחינם עד שיחסכו מספיק כסף כדי לקנות פרה קטנה חדשה.
בעודו הולך ביער ומתקרב אל אותו המקום, ראה התלמיד כי הסביבה השתנתה. העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי וילדים צהלו ושיחקו בחצר.
התלמיד הרגיש עצוב ומיואש. הוא היה בטוח כי המשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד…
הוא החיש את צעדיו. כשהגיע אל הבית הוא התקבל על ידי איש מאוד אדיב. התלמיד שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מס’ שנים. האיש השיב שהמשפחה שלו כבר גרה בבית הזה מעל לחמש עשרה שנה.
התלמיד לא הצליח להבין מה קרה. הוא התבונן בילדים ואכן, אלו אותם הילדים שראה בעבר, אך הם נראים הרבה יותר בריאים ושמחים.
התלמיד שיבח את ראש המשפחה על השינוי המדהים שחל ושאל: "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות כך את חייך?".
ראש המשפחה השיב בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה…
מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להם. כך הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".
(סיפור עם- מקור:לא ידוע)
לכל אחד מאיתנו יש פרה קטנה שמגבילה אותנו, מצירה את אופקינו והופכת אותנו לתלויים. אנו מסתפקים במה שהפרה מייצרת וכך מקבעים מצב של בינוניות. מצב שאינו מאפשר לנו לראות ולהגשים את הפוטנציאל שבנו.
מהי הפרה הקטנה שלך? כיצד תדחוף אותה אתה אל התהום?
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של ארתור שופנהאואר:
"כל אדם חושב שגבולות שדה הראיה שלו הם גבולות העולם"
רק בריאות.
