שני אחים התגוררו בגורד שחקים בקומה ה-80. פעם, כאשר חזרו הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות עד לדירתם.
לאחר מאמץ רב וטיפוס מיגע, הגיעו האחים מתנשפים ועייפים לקומה 30. בקומה ה-30 הם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור ולקחת אותם ביום המחר.
הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס לאורך גרם המדרגות עד שהגיעו במאמץ אדיר לקומה ה-40. בקומה ה-40, החל האח הצעיר לרטון ולקטר.
שני האחים התחילו לריב תוך שהם ממשיכים לטפס בגרם המדרגות. לטפס ולריב כל הדרך עד קומה ה-60. כשהגיעו לקומה ה-60, הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב.
הם המשיכו לטפס בשקט עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה ה- 80. מתנשפים וכואבים עמדו האחים לפני דלת דירתם.
כל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת… עד שלבסוף הבינו כי הם שכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה ה- 30.
(הדברים הגדולים)
הסיפור הנ"ל הוא בבואה של חיינו.
כאשר אנחנו צעירים, אנו חיים בניסיון לרצות את הסביבה הקרובה: ההורים, האחים, המורים והחברים שלנו, כך שלעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים באמת.
רב הזמן אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 30 אנחנו כבר עייפים. ואז אנו מחליטים לשמוט את רצונותינו שכבר הפכו למעמסה מול הלחץ של הסביבה.
בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים.
אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו . .. אנו מתחילים לחוש לא מרוצים, ומרבים להתלונן ולבקר- כך שחיינו הופכים לחיי סבל.
בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שלא נותר לנו עוד הרבה מידי זמן לחיות… ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80, כי אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו…
בגיל 80, למרות שעברנו כבר הרבה בחיים, אנו מבינים שאין לנו שלווה.
אין לנו שלווה, כי יש לנו חלום שלא הוגשם- חלום שזנחנו לפני 50 שנה…
אז מה החלום שלך ? לך בעקבות חלומך – כדי שבערוב ימיך לא תאלץ להישאר עם החרטה .(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של קרל יונג:
"החזון שלך יתבהר אך ורק כאשר תביט לתוך לבך.
אדם המתבונן החוצה- חולם. אדם המתבונן פנימה- מתעורר".
רק בריאות.
