מעשה בילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוהים. הוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוהים גר, ולכן הוא ארז תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות שתייה קלה והחל במסע.
שלושה רחובות מאוחר יותר, הוא ראה איש זקן. האיש יושב בפארק וצופה ביונים.
הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו. הוא עמד ללגום מאחת מהפחיות כשהבחין שהאיש הזקן לידו נראה רעב.
הוא הציע לו את אחד מחטיפי השוקולד שהיו בתרמילו. הזקן קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד.
חיוכו של הזקן היה כל-כך נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב ולכן הציע לו פחית שתייה, ושוב, הזקן חייך אליו חיוך גדול, הילד היה מרוצה. וכך הם ישבו כך כל אחר הצהרים, אוכלים ומחייכים, בלי לדבר בכלל.
כשהחל להחשיך , הילד נוכח שהוא עייף. הוא קם כדי לעזוב את המקום. אבל לפני שהספיק לצעוד יותר מכמה צעדים, הוא רץ חזרה אל הזקן ונתן לו חיבוק ונשיקה. והזקן חייך אליו את הגדול בחיוכיו עד כה.
כשהילד פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן, אמו הופתעה למראה השמחה שעל פניו, והיא שאלה אותו: "מה עשית היום שגרם לך להיות כל כך מאושר?"
והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוהים" ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף " ואת יודעת מה, יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם".
בינתיים, האיש הזקן, עדיין מחייך, הגיע לביתו. בנו הופתע מהמבע השליו שעל פני אביו ושאל: "אבא, מה עשית שעשה אותך כל כך מאושר היום?"
והזקן השיב "אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוהים, והוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי…"
לעיתים קרובות מדי, אנו מפחיתים מערכם של דברים כמו מגע,חיוך, מילה טובה, אוזן קשבת, מחמאה כנה או מעשה קטן כלשהו של תשומת לב . דברים, שטמונה בהם האפשרות לשנות חיים.
אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי, לתקופה קצרה או לתקופת חיים שלמה,
קבלו את כולם באהבה.
(מקור: לא ידוע)
אסיים בציטוט מדבריה החכמים של וילה קאת׳ר
"במקום בו נמצאת אהבה גדולה, יש תמיד ניסים"
רק בריאות.
(ג.ו)
