(אודות הזן)
רוב עיסוקי (ללמד ולטפל) כולל אינטראקציה עם אנשים רבים ושונים.
היופי בעבודה עם אנשים הוא, שאין אדם הדומה בדיוק לאחר. לכל אחד מאיתנו יש את המחשבות, הרצונות והשאיפות הייחודיים רק לו.
אני יכול להיות בקליניקה ולטפל עשרה טיפולים ברציפות ובכל טיפול הקליניקה נראית שונה.
כל מטופל "מביא עימו" אנרגיה אחרת, ולכן אין שני טיפולים דומים וזה מעניין, מאתגר ומרגש בכל פעם מחדש.
אני יכול ללמד באותו השבוע את אותו הנושא בכיתות שונות, ובכל כיתה יתפתח דיון קליני שונה עם גישות ותובנות שונות.
זה מה שיפה במקצוע בו אנו עוסקים.
אך יש פעמים בהם אנשים "זורקים עליך" את הקשיים והתסכולים מהם הם סובלים שנים רבות.
כיוון שכבר התאכזבו בעבר- הם נוטים לא לבטוח.
כיוון שנכשלו בעבר- הם נוטים לחשוב כי אין אפשרות להצליח.
לא תמיד המצוקה שלהם קשורה אליך, אתה פשוט נמצא שם ולכן הטענות מופנות (גם) אליך. צריך לדעת לא לקחת את הדברים באופן אישי ("לסרב לקחת את שמציעים לך").
במקום זאת, עלינו לראות את "התמונה הגדולה", ולנסות ולשמש מראה לאנשים שמולנו (מטופלים/ סטודנטים).
תמיד לחשוב "מחוץ לקופסא", ולהציע פתרונות לא שיגרתים.
אני מרגיש כי זו חובתנו וזכותנו.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של קרל יונג:
" כל דבר שמרגיז אותנו באנשים אחרים יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו". רק בריאות.
